הקהל כמוצר MVP זו גישה בספרות שבה קהל הוא המוצר שהמפרסמים צריכים. קהל צריך לדעת להכיר כיצד אמצעי התקשורת משפיעים עליו.
מדידת קהלים כדי לבצע אופטימיזציה – יכולת לחבר בין תוכן לקהל. כבר משנות 70 הקהל נתפס כתוצר / מוצר שאפשר לסחור בו, הדרך המסורתית היא שאמצעי תקשורת באים למפרסמים ומוכרים רייטינג – עיניים שצופים בתוכן. אנחנו מי שמוכרים אותו למפרסמים, נתונים של הקהל שווים כסף. "הפרסום ברדיו עובד" – שימו כסף כי יש אנשים שמקשיבים, הקהל נחשף לתוכן, מפרסמים מוכנים לשלם תמורת זה ובתמורה הקהל יקנה מוצרים של מפרסמים – זה הרעיון.
אופטימיציה כדי למקסם רווחים, שיפור מוצר כדי למכור אותו.
צריך לבצע מדידת הקהל – צריך לדעת מה רייטינג (כמה אנשים צופים בתכנית / קוראים / מבקרים באתר). אנו צריכים למדוד קהל כבר בשנות ה30 עשו סקרי האזנה לרדיו (היו מחלקים גלויות ולסמן לאיזו תחנה הם מאזינים ומתי ולשלוח בדואר) וידעו כמה נחשפו לרדיו, וכאשר הטלויזיה נכנסה בשנות ה50 יש סקרים ומדידות של קהל בטלוויזיה ושם זה התפתח כאשר בתחילתו ידעו לומר משתנים דמוגרפיים (כמות של אנשים ולאחר מכן יותר ספציפי – מין , גיל , הכנסה) כיוונו בהתחלה לגילאי 18-34 בעיקר גברים – אנשים שעובדים ובעלי כסף וכמעט לא צופים בטלוויזיה. מי הכי הרבה צופה – מבוגרים, ילדים, נשים ואחרהם לא צריך לרדוף אלא דווקא רצון למצא ולפנות לקהלים שלא נמצאים המון מול טלוויזיה . הקהל הכי אטרקטיבי היה הקהל "שכמעט לא קיים", לא היו שם ולא נחשפו לתכנים כדי שיידעו אילו מוצרים קיימים ועל מה להוציא כסף, הפכו למשהו נדיר שמפרסמים רוצים לשים עליו את היידיים. כיום זה הפוך – מנסים למצא את אלו שכן נמצאים שם וצופים. כיום מי שלא נמצא מול תכני התקשורת הוא פחות מעניין.
בעבר סגמנטציה של קהלים הייתה פשטנית – גברים/נשים, צעירים /מבוגרים, רמת הכנסה (רק מי שיכול להרשות לעצמו את המוצרים של החברה).
ואז הכניסו משתנים פסיכוגרפיים – מאפייני אישיות שונים, מה מעניין אותם, מדד אורח חיים (למשל תחביבים והרגלים כדי להבין אורח חיים ולדעת לפנות אליהם) למשל ידעו לפנות לנוסעים מתמידים או אנשים הרפתקניים וידעו לפנות אליהם כדי לכוון אליהם מוצרים מסוימים למשל ערוץ לבישול, ערוץ החיים הטובים, ערוץ לספורט..נירו קסטינג – יודעים שאנו לא נגיע לכמות גדולה של אנשים אלא אנשים יותר רלוונטים ואיכותיים – במקום לבזבז כסף לפנות להרבה אנשים שלא מתעניינים עכשיו מראש מביאים קהל שמתעניין במשהו מסוים ופונים אליהם. פנייה לנישה קטנה של קהלים.
מייקרו קסטינג- פנייה יותר ספציפית
עושים סגמנטציה על ידי רפרטוארים של שימוש בתקשורת , מגוון, מקבץ מאפיינים שמאפיין את אותו בן אדם, דפוסי שימוש בעלי משמעות. למשל הרוב צופים במס' מצומצם של ערוצי טלוויזיה, הרבה אנשים נכנסים לאתרים דומים (למשל אתרי חדשות גדולים), בסופו של דבר לאנשים יש הרגלים קבועים שנחשפים לאותו דבר, לכן רצוי לזהות רפרטואר של אנשים ולמה הם נחשפים ואז ניתן להגיע אליהם. אם מפרסמים יוכלו לזהות את האנשים לפי רפרטואר תקשורת הם יוכלו לפנות לאנשים בצורה מדויקת יותר – לזהות לכל בן אדם איפה נמצא מבחינת רפרטואר (למשל אוהבי ספורט – ערוצי ספורט, עיתון ספורט, אתרי ספורט) – זיהוי אנשים לפי דפוסי שימוש שהוא משמעותי עבורם – ואז למשל קהל שחובב ספורט ניתן לפנות בכמה אמצעי תקשורת (אנשים נחשפים במס' אמצעי תקשורת ולכן צריך לעשות אופ' במס' אמצעי תקשורת ולחבר את החשיפה בכמה פלט').וכך יש יכולת טובה יותר לעשות סגמנטציה.
